החלטה בתיק ע"ע 38849-01-12

1.         לפני בקשה לסילוק הערעור על הסף שהגיש המשיב על החלטת בית הדין האזורי בתל-אביב (השופטת חנה טרכטינגוט; תע"א 11707-09) מיום 2.11.11, אשר ניתנה בעקבות פניית ראש ההוצאה לפועל לקבלת הבהרה להסכם פשרה שנערך בין הצדדים בתיק בית הדין, זאת לפי סעיף  12 ל חוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967 (להלן- חוק ההוצאה לפועל).  

         הרקע לבקשה וטענות הצדדים

2.      המשיב הינו עורך דין במקצועו, המשמש כמרצה למשפטים ולתלמוד במוסדות אקדמיים. המבקשת הינה מכללה אקדמית ללימודי משפטים בהוד השרון. המשיב הועסק על ידי המבקשת כמרצה במשך שתים עשרה שנים, החל 1.10.96 ועד ל- 1.10.08.

3.      בבית הדין האזורי בתל-אביב התבררה תביעה שהגיש המשיב נגד המבקשת לתשלום פיצויי פיטורים לרבות פיצויי הלנה וכן לתשלום השלמת הפרשות לקרן השתלמות. במהלך הדיון בבית הדין האזורי, ביום 31.10.10, הגיעו הצדדים להסכם הפשרה בזו הלשון:

         "לחיסול סופי ומוחלט של כל תביעות התובע מהנתבעת, מכל מין וסוג שהוא, לגבי תקופת עבודתו בנתבעת, לרבות סיומה, תשלם הנתבעת לתובע את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים בסך של 200,000 ש"ח. עוד צויין כי המכללה תשלים עד הסכום האמור, מעבר לסכומים המופקדים בקופות הפיצויים.

         בנוסף לסכום האמור תשחרר המכללה לתובע את סכומי התגמולים שהצטברו בקופת התגמולים הפרשות עובד ומעביד...".

להסכמת הצדדים ניתן תוקף של פסק דין.

4.      בעקבות פסק הדין, שילמה המבקשת למשיב סך של 200,000 ש"ח, כאשר חלק שולם מקופת הפיצויים, ואת היתרה עד לסכום האמור השלימה המבקשת. למרות זאת, החל המשיב בהליכי הוצאה לפועל נגד המבקשת. המבקשת הגישה בקשה בטענת "פרעתי", בה ציינה כי שילמה את מלוא הסכום עוד לפני שנפתח תיק ההוצאה לפועל ובכך קיימה את הוראות פסק הדין. המבקשת טענה כי, בהתאם להסכמת הצדדים, היה עליה להשלים את הכספים המופקדים בקופות הפיצויים עד לסך של 200,000 ש"ח וכך היא עשתה.     

         המשיב אישר את קבלת הכספים, אך טען כי בהתאם לפרשנות הסכם הפשרה על המבקשת לשלם פיצויים בסך של 200,000 ש"ח, זאת בנוסף לאותם הכספים  המופקדים בקופות הפיצויים.  בקשר לכך טען המשיב כי פסק הדין לא מציין מהו הסכום המצוי בקופות הפיצויים וההוראה המתייחסת ל"כספים המופקדים בקופות הפיצויים" היא מעורפלת, כך שאין אפשרות לממשה בשל חוסר המסויימות שבה, בעוד שהחיוב לשלם 200,000 ש"ח פיצוי פיטורים מחייב כלשונו.  

5.      נוכח המחלוקת בין הצדדים, פנתה ראש ההוצאה לפועל בבית משפט השלום בירושלים (הרשמת סיגל אלבו; תיק 03-13277-11-11) בהחלטה מיום 27.10.11, לבית הדין האזורי, בשאלת הבהרה על פסק הדין, לאמור: " האם הסכום של 200,000 ש"ח שעל החייבת לשלם לזוכה הוא בנוסף לסכומים המופקדים בקופות הפיצויים, או שעל החייבת להשלים את הסכום המופקד בקופות הפיצויים עד לסך של 200,000 ש"ח.

6.      בעקבות פנייה זו, נתן בית הדין האזורי ביום 2.11.11 החלטת הבהרה, הבאה:

         "הסכם הפשרה מדבר בעד עצמו, ועל פי לשונו על המכללה להשלים את הסכום המופקד בקופות הפיצויים עד לסכום כולל של 200,000 ש"ח".

7.      לאחר קבלת החלטת בית הדין האזורי, ראש ההוצאה לפועל קיבלה את בקשת המבקשת בטענת "פרעתי" והורתה על סגירת התיק נגדה (החלטה מיום 9.11.11). על החלטה זו הגיש המשיב בקשה לתיקון טעות סופר וטעות חישובית. בהחלטה מיום 11.12.11 דחתה הרשמת את הבקשה.

8.      ביום 19.1.2012 הגיש המשיב לבית דין זה ערעור על החלטת ההבהרה של בית הדין האזורי, בו טען כי ההחלטה התקבלה אצלו ביום 25.12.11.

9.      המבקשת הגישה בקשה לסילוק הערעור על הסף בשל שימוש לרעה בהליכי משפט וחוסר תום לב. המבקשת טוענת כי מהודעת הערעור עולה שכל טענות המשיב מופנות כנגד החלטות ראש ההוצאה לפועל ולא כנגד החלטת ההבהרה. משכך, לטענת המבקשת, דרך המלך להשיג על החלטת ראש ההוצאה לפועל היא בהגשת ערעור לבית המשפט המחוזי ולא לבית דין זה. המבקשת מוסיפה וטוענת כי החלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 9.11.11 הסוגרת את התיק, הומצאה למשיב כבר ביום 10.11.11, בפקסימיליה ומשכך כבר באותו יום נודע למשיב על החלטת ההבהרה של בית הדין האזורי. לפיכך, לטענת המבקשת, בשים לב למהות הערעור ובהתחשב במועד בו נודע למשיב על החלטת ההבהרה (10.11.11), בהבדל מהמועד בו הומצאה לו ההחלטה (25.12.11), הערעור הוגש ביום 19.1.12 באיחור ולכן דינו להידחות על הסף. עוד צויין כי הערעור הוא גלגול חמישי של אותו הליך, כאשר ראשיתו בפסק הדין בפשרה בבית הדין האזורי, המשכו בתיק הוצאה לפועל, חזרתו לבית הדין לשאלת ההבהרה, הגשת בקשה למתן הבהרה לראש ההוצאה לפועל והגשת הערעור דנן.  

10.    המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי הערעור נסב על החלטת ההבהרה של בית הדין האזורי, שכן רק בגינה דחתה הרשמת את טענותיו וסגרה את התיק. לטענת המשיב, בערעור הוא מלין על כך שהחלטת בית הדין האזורי התקבלה מבלי שניתנה לצדדים הזדמנות להשמיע טענותיהם וכי לגופו של עניין, טעה בית הדין בפרשנות הלשונית שניתנה להסכמת הצדדים. עוד נטען כי לפי ההלכה הפסוקה, החלטת ההבהרה היא חלק מפסק הדין ועל כן ערעור עליה הוא בזכות כמו הערעור על פסק הדין עצמו. המשיב מוסיף וטוען שלא יכול היה להגיש הערעור על החלטת ההבהרה בהסתמך על ציטוט חלקי שהופיע בהחלטת רשמת ההוצאה לפועל. לטענת המשיב, מיד לכשנודע לו על החלטת הרשמת הוא פנה ללשכת ההוצאה לפועל, אך מאחר שעובדיה לא הצליחו לאתר את ההחלטת ההבהרה, פנה המשיב ישירות למזכירות בית הדין. לטענתו, משעה שהחלטת ההבהרה המלאה הומצאה לידיו, לראשונה ביום 25.12.11 על ידי מזכירות בית הדין, הרי שאז נפתחה בפניו הדרך להגשת ערעור. כן נטען כי לא בוצע ניסיון המצאה וכן כי המשיב עשה מאמצים להשיג את ההחלטה. בנסיבות אלה, כך לטענת המשיב, אין להחיל במקרה דנן את חריג ה"ידיעה" על פני כלל ה"המצאה".  

         בתשובה לתגובת המשיב חוזרת המבקשת על עיקרי טענותיה ומוסיפה כי הואיל והמשיב מלין נגד מהותה של הפשרה ולא נגד הליך אישור הפשרה, הרי שדרך המלך להשיגה היא הגשת תובענה חדשה לביטול פסק הדין.

דיון והכרעה

11.   לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, מוצא אני כי יש לדחות את בקשת המבקשת לסילוק הערעור על הסף ולקבוע שהערעור הוגש במועד.